החלטה בתיק בש"פ 1311/05

           בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

           נגד המשיב הוגשו ביום 26.8.03 שני כתבי אישום בהם יוחסו לו אינוס, מעשה העלול להפיץ מחלה, איומים וכן תקיפה בנסיבות מחמירות. ביום 11.9.03 אוחדו שני כתבי האישום לכתב אישום אחד. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב, חולה במחלת האיידס, קיים במשך שנים יחסי מין בלתי מוגנים עם מספר נשים (להלן: המתלוננות), אף על פי שידע על מחלתו ומבלי שיידע את המתלוננות בדבר מחלתו. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב אנס שתיים מהמתלוננות ותקף מתלוננת נוספת. כן נטען כי המשיב איים לרצוח את אחת מהמתלוננות לאחר שחשפה את דבר מחלתו בפני נשים אחרות עימן היה בקשר. כתוצאה ממעשיו של המשיב, כך נטען, נדבקו שלוש מהמתלוננות במחלת האיידס.

           עם הגשת כתב האישום, ביום 11.9.03, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 12.11.03 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) על מעצרו של המשיב כמבוקש. בתום תשעת החודשים הראשונים למעצרו של המשיב ביקשה המדינה להאריך את המעצר ב-83 ימים. בהסכמת בא-כוחו של המשיב, האריך בית משפט זה (השופט א' א' לוי) את מעצרו של המשיב (בש"פ 5195/04 מדינת ישראל נ' סרפו (לא פורסם)). בתום תקופת הארכת המעצר הראשונה ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, ובקשתה נענתה (בש"פ 7747/04 מדינת ישראל נ' סרפו (לא פורסם)). משפטו של המשיב לא הסתיים גם בתום תקופת הארכת המעצר השנייה ולפיכך ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בבש"פ 10380/04 מדינת ישראל נ' סרפו (לא פורסם) נעניתי לבקשת המדינה נוכח מסוכנותו של המשיב, נוכח החשש הקיים כי יימלט מן הדין וכן נוכח העדרה של חלופת מעצר ראויה.

           בבקשה שבפניי עומדת המדינה על כך ששמיעת הראיות במשפטו של המשיב הסתיימה. סיום המשפט התעכב נוכח הצורך לתרגם את פרוטוקול חקירתו של המשיב וכן נוכח דחייה של שבוע ימים בהגשת סיכומי התביעה. המדינה מציינת כי סיכומי התביעה בכתב הוגשו ביום 16.1.05, כי ההגנה צפוייה להגיש את סיכומיה עד ליום 15.2.05 וכי ביום 17.2.05 תתקיים תזכורת לקביעת מועד להשלמות בעל-פה. בהתחשב בסיומו הקרוב של המשפט, במסוכנותו יוצאת הדופן של המשיב ובחשש הממשי כי יימלט מן הדין, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. יצוין כי לבקשת בית המשפט הגישה המדינה הסבר באשר למדיניות החזקתם של נשאי איידס בשירות בתי הסוהר. מהסבר זה עולה כי נשאי האיידס מקבלים בשירות בתי הסוהר טיפולים רפואיים מעבר לסל הנהוג מחוץ לכתלי בית הכלא, נמצאים במעקב רפואי מלא ובמקרים בהם מתדרדר מצבם של הנשאים לחולי, הם מועברים לאשפוז בבית חולים חיצוני.

           מנגד, טוען בא-כוחו של המשיב כי בהתחשב בהתמשכות ההליכים במשפטו של מרשו ובמצבו הרפואי הקשה יש לשחררו לחלופת מעצר ולאפשר לו ליתן ערבויות אשר יבטיחו כי לא יימלט מן הדין.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. משפטו של המשיב התעכב אמנם מעבר לצפוי, אולם מן המשיב נשקפת מסוכנות רבה, עליה עמד בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות בעניינו. מסוכנות זו לא קהתה עם חלוף הזמן. כמו כן, עדיין קיים חשש כי המשיב יימלט מן הדין נוכח היותו שוהה בלתי חוקי בארץ ובנסיבות אלה אין בידו של בא-כוח המשיב להציג חלופת מעצר ראויה. בהתחשב בכך שמשפטו של המשיב עומד בפני סיום, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

           אשר על כן, בקשת המדינה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 20.2.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1137/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ו' באדר א' תשס"ה (15.2.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: